עם השנים בייעוץ זוגי למדתי שצריך לפקוח 20 עיניים כשעובדים עם זוגות. אילנית ומשה היו זוג כזה שרק זוג אוזניים, או רק זוג עיניים לא היו מספיקים כדי להבין את מה שקורה שם מתחת לפני השטח.

על פניו, זוג מקסים, יפים, נעימים, נראים מבחוץ כמו הזוג המושלם. כשהגיעו לטיפול התברר שמתחת למעטפת המקסימה והיפה קיימת בעיית תקשורת קשה.

משה היה קנאי, היו לו דיעות מאוד פשטניות ושמרניות על תפקידה של האישה. הוא לא יכול היה לסבול שאישתו מתלבשת חשוף, ולא הבין איך יכול להיות שהוא עושה הכל בשבילה, נענה לכל בקשה שלה, והיא מצידה לא עושה אותו הדבר בשבילו. 

אחד הדברים שחשוב להשלים איתם ולהבין אותם, הוא שמערכת יחסים זוגית אינה סימטרית. לא תמיד תקבל בדיוק את מה שאתה נותן, וזה בסדר, כך זה צריך להיות. כל אחד נותן את מה שהוא יכול, ומקבל את מה שבן הזוג שלו יכול לתת.

"אני יודע מה היא רוצה, ועושה הכל לרצות אותה. לכן אני מצפה ממנה לאותו הדבר". משה היה נעלב ומתרגז כשאילנית אמרה לו לא, וטוען שאין "לא" באהבה ובזוגיות. בראש שלו, המחוייבות שלה לנישואין איתו לא הולכת יחד עם העובדה שיש לה רצונות וצרכים משלה.

 

אילנית מהצד השני הייתה נסיכה מפונקת, כל חייה בנתה את עצמה דרך הגברים בחייה, קודם דרך אביה שהעריץ אותה, ומשם עברה ישר לידיים של בעלה. הגברים בחייה הגדירו אותה, והכלי החזק ביותר שלה היה המראה שלה, והיא השתמשה בו בכל מקום שיכלה. זה משהו שמשה, לא יכול היה לסבול, והיא כדי לא להכנס איתו לעימותים, עשתה את הדברים שאהבה בסתר. היא אהבה להתלבש חושפני, הוא נלחם בה פרונטלית, דרש ממנה להחליף בגדים, היא חמקה ממנו על ידי שקרים – לבשה שכבות שהשילה בדרך לעבודה.

היא הייתה כל כך רגילה לא להיות עצמה, לא להיות אותנטית, שכבר מהפגישה הראשונה הבנתי שלא אצליח להוציא ממנה את האמת. היא התפתלה על הכסא, לא הישירה מבט לא אלי, ולא אל משה. והוא כמובן לא הצליח להבין אותה.

המרתון שלהם לא התקדם לשום מקום, כל אחד עלה על העץ שלו, ולא היה מוכן לרדת. היא המשיכה בדרך המניפולטיבית, שמנעה ממנה לעמוד מולו ולהסביר לו את הצרכים שלה, והוא התעקש להיות עקשן ולדרוש ממנה להיות הבובה שלו, ולעשות את הדברים כמו שהוא רוצה, כל הזמן.

הבנתי שהבעיה המרכזית שלהם נעוצה באחד מעמודי התווך של שיטת המרתון הזוגי – תיאום צרכים וציפיות. 

אם כל אחד מבני הזוג יוכל לברר עם עצמו , מה הצורך העמוק שעומד מאחורי  ההתעקשות שלו, ההתבצרות בעמדות שלו, וחוסר היכולת שלו להקשיב לצד השני,   נוכל לעקור את העניין מהשורש.

חוק ראשון  במצב תקוע שכזה , לפגוש כל אחד באופן אישי כדי לבחון  להבין את שורש הבעיה.

בפגישה האישית עם משה, ניסיתי להבין מה עומד מאחורי ההתעקשות שלו. הוא הגיע עם פחות התנגדות משהייתה בנוכחות אילנית, והשיחה זרמה.

ועדיין הייתי צריכה להוביל אותו דרך שאלות עקיפות וסיבוביות, בעדינות כדי לא לעורר התנגדות. שאלתי אם הוא זוכר מקרים כאלה ,בעברו, של התעקשות כל כך מכאיבה?

הוא נזכר שראה את הוריו רבים כך, ושאביו כפה על אימו, צורת דיבור וסגנון לבוש. 

אימו מצידה התקפלה מול העיקשות של אביו מחוסר ברירה. הוא זכר היטב את המבט של חוסר האונים בעיניה. ככל שהתקדמה הפגישה הצליח משה להגיע לתובנה שההתנהגות של הוריו התפרשה בעיניו כאהבה וטוטאליות, אהבת גבר היא כפיה והתעקשות שליטה על האישה, ואהבת אישה לגבר היא חוסר אונים והתקפלות.  הוא היה שבוי בתוך התמונה שראה בילדותו. ובאופן טבעי הוא המשיך את אותה הדרך, במקום לשבור את האוטומט.

בפגישה הבאה עם שניהם היה נראה שהדברים מתחילים להסתדר. ביקשתי מאילנית לפתוח את ליבה והיא שיתפה פעולה. היה נראה שמשה, הבין והכיל את העמדה של אילנית, הוא הבין שראיית העולם שלו אינה האמת האולטימטיבית, מה שייצר לשניהם תחושת הקלה ותקווה להמשיך הלאה לתיקון היחסים.

אבל הרגל חזק יותר מכל החלטה חדשה שאנחנו עושים, ואחרי שבוע נוסף פרץ ריב גדול בין השניים שהוביל אותם להחלטה שמתגרשים, ומשה עזב את הבית. 

הרמתי אליו טלפון והזמנתי אותו אלי. המטרה של מפגש זה היתה מאוד מחודדת עבורי, שיבין ויפנים את הגבולות הבינאישיים בזוגיות. שיפריד בין הזכרון של אימו, וצורת ההתנהלות שלה בזוגיות, לבין הזוגיות והאהבה שלו ושל אילנית, ושירפה את אחיזתו ויבין שעבורה ,אהבה זה שחרור ולא כפייה.

ישבנו ובנינו את טבלת "תיאום צרכים וציפיות" והיא לא איכזבה. משה בחר 5 צרכים שהכי חשובים לו בזוגיות, כשעצרנו על כל אחד מהצרכים, החלה לחלחל אצלו התודעה לצורה שבה הוא תופס אהבה.

אילנית הצטרפה אלינו לפגישה מאוחר יותר, כשנשאלה מה הצורך הכי חשוב לה אמרה –  חיה ותן לחיות. והציפיה שלה ממנו – קבל אותי כמו שאני. 

ברור שיש פה שתי גישות שונות – הוא מוכן לעשות הכל בשבילה, אבל צריך שהיא תעשה את אותו הדבר בשבילו, והיא מצידה לא צריכה את ההקרבה והטוטאליות שלו, שחנקה אותה, ומוכנה לוותר עליה כדי לקנות לעצמה קצת חופש.

העבודה דרך תיאום צרכים וציפיות, שמה להם את התמונה ברורה מול העיניים – אם אתם רוצים לחיות ביחד, יצטרך משה להבין שכפיה מצד אחד וויתור טוטאלי מהצד השני אינם זוגיות. בזוגיות יש שני אנשים, לכל אחד מהם צרכים וציפיות שונים, וכל צד צריך להכיר ולהתחשב בצרכים ובציפיות של הצד השני, והגשר נמצא איפה שהוא באמצע.

העלאה למודעות של משה מאיפה הגיעה המשוואה הזאת של אהבה = ביטול של עצמך, עזר לו להסתכל עליו באופן אובייקטיבי יותר, להבין שאולי זו אינה אמת אולטימטיבית, אלא תפיסה שגויה שלו, שמאמללת את שניהם, ומכאן היכולת לרדת מהעץ הייתה קלה יותר.

אין קסמים בזוגיות, היו בדרך עוד עבודה, ומשברים, אבל בסופו של דבר שניהם הבינו שהאהבה שלהם, ההיסטוריה שלהם ו 4 הילדים שלהם מנצחים את התקיעות המחשבתית, והם מוכנים לעשות את הוויתורים אחד בשביל השני, ולצאת מהפינות שהחיים הכניסו אותם אליהן.

חשוב להבין שקשה מאוד לאדם לוותר על העמדות שלו ,אחרי שהשקיע וזה פעל לטובתו שנים רבות.

ההפנמה שכל אדם הינו ממלכה אוטונומית בפני עצמו, העובדה שיש 2 אנשים במערכת ולכל אחד סט חוקים של עצמו,שלעיתים השני אפילו לא מודע להם.