סבטלנה וחיים היו זוג צעיר שהתאהב בסערה. כמו הרבה צעירים הם נמשכו אל הצד השני שהיה כל כך שונה מהם, עד תחושה שמדובר באדם אקזוטי, והאש בערה בכח. הם נישאו אחרי 6 חודשי חברות, והפגישו בחתונתם שני עולמות שונים לחלוטין.

 

סבטלנה הגיעה מבית רוסי קשוח וקר, שבו הישגים הם הדבר החשוב באמת וגילויי חיבה נדירים עד לא נראים. חיים לעומתה הגיע מבית טוניסאי חם, שם הכל נעשה בווליום גבוה, גם גילויי חיבה וגם חיכוכים קרו בקול תרועה רמה.

 

כל אחד מהם אהב והעריך את הצד השני, חיים אהב את התרבות וההשכלה של הוריה של סבטלנה, ויכול היה לשבת שעות עם הוריה בשיחות עומק, ללכת איתם לטיולים שקטים בפארק או לתאטרון.

 

סבטלנה נהנתה הנאה גדולה מהאהבה הרבה שהפגינו כלפיה נשות משפחתו של חיים שקיבלו אותה בזרועות פתוחות במטבח שלהם, בחגיגות במסיבות ובארוחות המשפחתיות הגדולות.

 

ואז הגיע הריב הראשון, שהפך לנקודת שבר. האחיין של חיים חגג בר מצווה, הזמנה כמובן נשלחה לכל משפחתה המורחבת של סבטלנה, אבל היא סירבה להעביר את זה לכולם בטענה שלא יוכלו להגיע.

 

חיים לא הבין מדוע מישהו לא ירצה להגיע לשמחה משפחתית, הוא התחיל את הויכוח שהלך והפך סוער יותר ויותר. חיים צעק, התעצבן, נפנף בידיים, סבטלנה הייתה מזועזעת מהווליום, מהאגרסיביות כמו שהיא ראתה אותה, היא ישבה שקטה בפינה, וכשלא יכלה לשאת יותר את הצעקות, קמה ויצאה מהחדר בלי לומר מילה.

 

חיים נעלב על עמקי נשמתו. מבחינתו סבטלנה לא ראתה אותו בכלל. היא לא ענתה, לא נתנה לו תשובות ובסוף בהתנשאות ובקרירות קמה והפנתה לו גב. סבטלנה הייתה מבוהלת. חיים התנפל עליה בעיניים שלה, צרח עליה, משהו שאף אחד מעולם לא העז לעשות, והשפיל אותה עד שלא יכולה לשאת זאת עוד.

 

בסופו של דבר, כל אחד מהם ניהל את הריב הזה באופן שהוא יודע לנהל ריב, בצורה שבה הכירו ריבים מהבית. סבטלנה הכירה ריבים שקטים, בלי צעקות ובלי שיח. הדרך לריב הייתה לנקום, לשתוק, להתעלם, לסובב את הגב ולהסתגר.

 

חיים ניהל את הריב כמו שהוא הכיר מהבית – בצעקות רמות, בשפת גוף סוערת, בוויכוח, בהעלאת הטיעונים שלו.

 

נפגשתי בהתחלה עם כל אחד מהם בנפרד. הדבר הראשון שעשיתי היה להבין את הרקע שלהם, מאיזה בית הם באו, מי היו המשפחות שלהם ובאיזו אווירה וצורת התנהגות זוגית הם גדלו. לי היה ברור, מה שהם לא ראו – אדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכל אחד מאיתנו מנהל את הזוגיות שלו על סמך הדוגמא שראה בבית. היה ברור שכל אחד מהם רואה בדיוק את הטעויות בשיטה של בן הזוג, אבל לא את הבעייתיות בשיטה שהוא הביא מהבית שלו.

 

לאחר מספר מפגשים במהלך טיפול זוגי, קיבלתי תמונה ברורה באיזה סוג תרבות ובית כל אחד מהם גדל, ולמה הם התנהלו בריב הזה כמו שהתנהלו, עברנו לפגישות משותפות. שם, דרך שאלונים ניסיתי להעלות למודעות שלהם עד כמה הם בעצם דומים להורים שלהם, עד כמה צורת ההתנהגות שלהם היא בעצם רפלקס אוטומטי שאותו למדו בבית, ולא משהו שמגיע מתוך חשיבה או לקיחת הצד השני בחשבון.

 

רק כשהחלו להבין כל אחד על עצמו, ואחר כך על בן זוגו, עד כמה התגובות שלהם תוך כדי הריב היו אוטומטיות, עד כמה הם בעצם עושים חיקוי מלא למה שלמדו בבית, אפשר היה להתחיל לדבר על איך לשנות את ההתנהגות הזאת, וללמוד לריב קצת אחרת – עם קצת פחות צעקות ופאתוס מהצד של חיים, ועם קצת יותר תקשורת ושיתוף פעולה מהצד של סבטלנה.

 

צעד צעד, כשכל אחד לומד את הצעדים של בן הזוג שלו, כמו בריקוד טנגו, או סלסה, שני אנשים שבאים מרקעים שונים, ורגילים לנהל משברים באופן שונה מאוד, מתחילים לייצר להם יחד שפה ייחודית משלהם, כזאת שלוקחת משני הצדדים את החלקים הטובים, ומוסיפה קצת פרספקטיבה אישית שלהם לכללי התקשורת הזוגית.

 

החלק הזה בשיטת המרתון ייעוץ זוגי נקרא "ניטרול האוטומט". כל אחד מאיתנו בא עם התנהגויות אוטומטיות מהבית. כל מה שצריך הוא טריגר אחד שמייצר מפולת של צורת התנהגות שאנחנו בכלל לא מודעים לה. כשאנחנו פוגשים את בן הזוג שלנו, שמגיע מבית אחר, עם חינוך ותרבות אחרים לגמרי, ההתנהגות האוטומטית הזאת לא מובנת לו, ויכולה להיות מכשול בתקשורת ביננו.

 

החכמה היא לזהות את ההתנהגויות האוטומטיות האלו שמפריעות לבן הזוג, לפרק אותן, ולהבין אותן, ואז להתחיל לשנות אותן ולהתאים אותם לבית החדש שלנו, עם בן הזוג שלנו.