סיון וערן הגיעו אלי במצב של ייאוש. אחרי שעברו כבר 4 מטפלים ויועצים זוגיים, והזוגיות שלהם רק הלכה והתדרדרה, גרמה לשניהם תסכולים קשים, הם כבר לא ציפו ליותר מדי.

פגישה אחת הבהירה לי את הבעיה – תקשורת. אם נדייק "תקשורת אוטומטית".

לערן הייתה שיטת התנהגות קבועה, שחוזרת על עצמה – כל פעם שרוצים לדבר איתו, ללבן איתו דברים, להעלות בעיות, או לבקש בקשות, הוא היה צועק. ולא סתם צועק, מתלהם, מנבל את הפה, מאשים, מקטין, ובעיקר מתרגז ולא מוכן להודות בחלק שלו בדברים.

השיטה הזאת עבדה לו כל חייו, והוא לא לבד. ישנם אנשים שמתנהגים כך, ולא בהכרח במודע – המגננה הטובה ביותר היא ההתקפה. בחברה כמו שלנו – לחוצה, דינמית, חסרת סבלנות ואולי קצת מאצ'ואיסטית.

זו שיטה שעובדת כי היא מאוד מרשימה את האדם שמולנו, מטילה פחד על הסביבה, אף אחד לא רוצה להכנס למלחמות נוספות, אז אחרי פעם פעמיים, כשהם מבינים את המצב, הם מפסיקים לדבר איתך, מפסיקים לבוא בטענות. שותקים ואפילו מנסים לרצות את הצד השני. הם שותקים לא כי הם באמת מאמינים בכך, אלא כדי לקנות לעצמם "שקט תעשייתי".

השיטה הזאת גרמה לו להרגיש חזק וצודק. כשסיון רצתה לדבר על חלוקת התפקידים, על זה שהוא פגע בה, על הבגידה שקרתה, ערן התנפל עליה. היא הייתה נפגעת, בוכה ונשארת בתוך מעגל התסכול, והוא המשיך להרגיש צודק.

עדיין היה קול חלש מתלווה לרעש הגדול של הצעקות. תחושת הפספוס וההחמצה שאף אחד מהם לא שם את האצבע עליה בדיוק, אבל שניהם הרגישו את זה כל הזמן.

לפעמים אני יושבת מול זוגות בקליניקה, ויודעת ממש בהתחלה, שמה שהם צריכים זה פשוט שמישהו יגיד להם את האמת בפרצוף. מישהו שיבוא אליהם בגישה ישירה, שלא יוותר להם, שלא ייפייף את המצב, ושלא ינסה לרצות אותם.

ערן היה כזה. היה לי ברור שהוא מכבד היררכיה וכח, ואני, כיועצת שרואה את טובת הזוג מול עיני, ולא נותנת לזוגות את מה שהם רוצים, אלא את מה שהם צריכים. דיברתי איתו בשפה שלו.

ידעתי שאם אנסה להסביר לו איפה הוא מפספס, איפה הוא לא מקשיב לה, איפה הוא צריך לתקן, הוא יצעק, וחזק, ושאני צריכה לשקף לו את הזוגיות שלו, ובעיקר את הצד שלה, ואיך הוא מחבל באהבה שלהם, דרך ההתנהגות שלו. אחד הדברים שעשיתי היה לדבר איתו באותה שפה שהוא מכיר כל כך טוב, אבל כנראה, לא מודע למה זה גורם לצד השני  – הוא מדבר בקול רם, אני מדברת בקול רם, הוא לוחש, אני לוחשת. כך יצרתי מצב שבו אנחנו מדברים באותה שפה, והוא חווה את מה שעובר על הצד השני, כל הזמן.

במפגש הראשון, חשוב בעיקר להבין את המפה של שני בני הזוג, כל אחד מספר על הדברים שפגעו בו במשך החיים המשותפים, ואיך הוא רואה את הזוגיות. במקרה של ערן וסיון, כל פעם שסיון העלתה משהו, הוא התפרץ ולא נתן לה לסיים משפט.

כל פעם שהיא התקרבה לנושאים שכואבים לה, הוא לא נתן לה להכנס לכאב שלה, ובמקום להכיל ולהקשיב, התפרץ ודיבר על הקשיים שלו. בתגובה, סיון הייתה בוכה ומשתבללת.

הבנתי שאחד הדברים שחייבים לתקן בזוגיות הזאת הוא "הריקוד המשותף של התקשורת בינהם.  שתי צורות התגובה האלו, התקיפה שלו וההשתבללות שלה שתיהן נובעות מאותו מקום – התגוננות.

הפתרון קורה בשני שלבים, ההבנה, והלימוד.

אחרי שהצלחנו לקלף את הקליפה, ערן הבין שההתנהגות הכוחנית שלו נובעת מהתגוננות, שבעצם הוא מתנהג ככה בגלל שלא נעים לו ולא נח לו בעימותים, וזה הפחד הכי גדול שלו. כדי למנוע עימותים, ושיקוף של מצב שהוא לא הרמוני, הוא הקפיד להיות מעל כולם, לצעוק כדי להשתיק את כולם, וכשכולם שותקים, עימותים לא יכולים לקרות. אם אף אחד לא ידבר על דברים שלא מוצאים חן בעיניו, זה כאילו שהדברים האלו לא קיימים.

ההבנה הזאת גרמה לו להלם. הוא ממש חש הארה, והבין איך הרס לעצמו מערכות יחסים שלמות. במקומות עבודה, חברויות, האחים וההורים. הוא הבין שהוא השאיר את עצמו לבד בכל אספקט של החיים, בגלל הפחד שלו מעימותים.

ההקלה שבאה כתוצאה מההבנה הזאת הייתה קסומה. הוא הפך אדם שמח יותר, מחייך יותר, והזוגיות שלו הפכה אוהבת, ושמחה יותר.

כאן מגיע השלב השני של הייעוץ. יש הבנה, אבל עדיין הם היו צריכים ללמוד כלים שישמרו את ההבנה וההרמוניה החדשה שהשיגו. הרי יגיע הרגע שהם ייתקלו בקשיים  ובעימותים, כמו כל אחד, ואז צריך לדעת איך להגיב, כדי לא לחזור לאוטומט שהם כל כך רגילים אליו, וחי איתם, אפילו ניהל אותם, שנים רבות.

סיון וערן ניצחו את המערכה על ידי כך שהם התחילו לדבר והרבה, וכל אחד למד לדבר בתורו, גם אם השני נשרף מבפנים, הוא לא פצה פה, ולא שפט, דייק או תיקן את הצד השני, וידע להיות שם כ"כוננות קהל" לשני.

אחד מדבר והשני מקשיב, ואז להיפך.

ההמשך של הסיפור היה בעצם הגעתו לעולם של הילד השני שלהם.

הטלטלה שערן עבר, הייתה חיונית וקריטית לשימור היחסים, אם משחררים מהאוטומט, יכולים לייצר יחסים טובים יותר, גם עם בן הזוג, אבל גם הם ההורים, החברים והבוס בעבודה.

כשהטיפול הסתיים, קיבלתי מערן מכתב תודה. המשפט הכי חזק שם היה –

"תודה אורית שלא ויתרת עלינו כשאנחנו כבר ויתרנו על עצמנו מזמן, רק ככה הצלחתי להבין את הטעויות שלי. יצאנו ממך עם 80-90% הצלחה הבנתי שהכלה ואמפתיה מרגיעים וסוגרים פערים בינינו. שלהתנגח זו לא עוצמה אלא בעצם חולשה, וזה מייצר רעשים מיותרים במערכת. זה לא היה קל, אפילו קשה מנשוא ברגעים מסויימים, אבל התוצאה הייתה שווה כל רגע. ולדעתי, אי אפשר היה לפרוץ את החומת הפלדה שלי ברכות ונעימות"