איך מרגישים הילדים… במשבר זוגי, בבית מתגרש

" הכי קשה היה לי לראות את העיניים שלהם. להרגיש את המצוקה והקושי שלהם…אני מודה –  לא היה לי את הפנאי לראות ולהתייחס, לא היו לי הכוחות, לא ידעתי מה להגיד. חשבתי שהזמן יעשה את שלו, אולי הם קטנים מלהבין…"

ישראל 2016 תמונת מצב. כ198,000 ילדים חוו את הליך הגירושין של הוריהם. מקרוב. חלקם עברו את התהליך באופן סביר יחסית, בעיקר בשל בגרות הוריהם, חלקם לקח חלק בקבלת ההחלטה עם מי ימשיך את חייו, חלקם הפכו לכלי משחק ע"י עורכי דין / הורים / מערכת הרווחה. מה שברור הוא שבמציאות בה 32.2% מהזוגות מתגרשים יש לזכור שלכל זוג יש בממוצע 2.6 ילדים. נשמות רכות שלא ביקשו את שבא עליהם בהפתעה גמורה.

מה עובר בלבבותיהם הצעירים של הילדים? על מה הם חושבים? איך הם מרגישים? האם ישנה דרך לשמור עליהם "מחוץ למשחק"? האם ישנה דרך להגן עליהם מפני הסכסוך בבית? האם ההשפעה עליהם תהיה מינורית או הרת גורל?
נפגשנו עם דר' אורית ארבל – יועצת זוגית. במהלך כמה ימים חשפה אותנו דר' ארבל לנושא הרגיש הזה. איך מתנהג זוג בסכסוך זוגי אל מול הילדים? מה באמת קורה שם?
אספנו עשרות מקרים של משפחות שחוו משבר זוגי והגיעו לייעוץ אצל דר' ארבל. ניתחנו את המרכיבים כדי לנסות ולהבין מהי תמונת המצב ואולי להשכיל ולהבין איך עלינו להתנהג.

ראשית דבר:
דר' אורית ארבל מדגישה: "על כל זוג הורים עם ילדים לזכור ולדעת – ילדיהם באו לעולם ללא מתן אישור מראש. עבורם, משבר בזוגיות או גירושין דומה בעוצמותיו להתמודדות המבוגרים עם מוות. התמודדות רגשית קשה. שמיטת הקרקע של הידוע, המוכר, הבטוח ומעבר חד אל "הלא נודע".

ילדים זה שמחה?

הורים, גברים ונשים, באמת רוצים את טובת הילדים. אך לצערנו, כשבבית מתגלה סכסוך, משבר זוגי, בגידה או שקר הילדים, מבלי שנרצה, לוקחים חלק בעניין.
להישאר יחד עבורם? רגשות אשם, איך הם יתמודדו עם חלוקת הבית לשניים? היכן יגורו? נעבור לאזור אחר? מה עם החברים, הסביבה המוכרת? איך הסכסוך משפיע עליהם?
טבעי שהאוטומט הבוגר שלנו כהורים יעמיד את הילדים בראש הפירמידה. לכן, ישנם בישראל ככל הידוע, 20% – 25% מהזוגות שעמדו להתגרש אשר החליטו שלא להתגרש – בגלל/בזכות הילדים.
מתוך אותם זוגות, אחוזים ניכרים התגרשו בסופו של דבר שכן המציאות של חיים עבור אחרים כנראה לא עומדת במבחן המציאות באופן מוחלט. האנושות מחפשת אושר. וכשזה לא בנמצא יעשה האדם הכל למציאת האושר  – גם אם "זה בא על חשבון הילדים".
אך מה עובר עליהם? מה קורה בלבבותיהם, במוחם, בבית הספר, מול החברים, בגן. איך מתמודדים הילדים עם משבר הורי?

תמונת מצב. הילדים – התגובות  – הריאקציה וההתנהגויות

דר' אורית ארבל מסבירה:  " ילדים לא ירצו לקחת צד בסכסוך, בדרך כלל ההתמודדות הינה אישית. כל ילד, בכל גיל, מתמודד באופן שונה לחלוטין עם המשבר הזוגי. בעיקרון הילדים מתחלקים בתגובותיהם לכמה קבוצות:
המתעלמים: ילדים אשר מגיבים לקרע הזוגי כאילו אינו נוגע אליהם כלל. ההתנהגויות ודרכי הפעולה של ילדים כאלה בדרך כלל יהיו בצמצום למינימום זמן שהות עם ההורים, בהסתגרות בחדר, ביציאה לחברים/לתנועה/להתנדבויות מעבר לזמן המקובל. ילדים אלה למעשה יעשו הכל כאילו אין קשר בין חייהם לבין המשבר בזוגיות.
המפצים: ילדים אשר מגיבים במעשי והתנהגות מפצה עבור ההורים. לפתע החדר יהיה מסודר יותר, המוסיקה לא תהיה רועשת, הכביסה תהיה מקופלת ועוד. ילדים אלה בהתנהגותם ינסו בדרכים שונות ומשונות להקל על ההורים מתוך כוונה להקל על המשבר.
הכעוסים: ילדים אשר מגיבים לסכסוך בכעסים ובמשברים. ירידה מכוונת באיכות הלימודים, קריאות חוזרות ונשנות לבית הספר/לגן בשל התנהגות לא ראויה, חולי מדומה, צעקות, הסתגרות בחדר, חוסר משמעת ועוד. ילדים אלה ינסו בהתנהגותם לאותת על קיומם, להמיר את הכעסים בין ההורים לכעסים אחרים, לאותת להורים בדרך עקיפה על כך שאינם מרוצים מהמצב הקיים.
המחזרים: ילדים אשר תגובותיהם דורשות תשומת לב. התנהגות צפויה במצבים כאלה הינה רצונם לפעילות משותפת רבה יותר, דרישה לזמן איכות רב יותר, "הידבקות" להורה, חולי מדומה המאפשר תשומת לב, גילויי קושי בשינה לבד, פחדים המציפים ודורשים התייחסות הורית ועוד.
ההוריים: ילדים אשר תגובותיהם לוקחות צד בסכסוך. אלה יגיבו ויביעו דעה, יאשימו את ההורה/ים בנושאים שונים, יעוררו ויכוחים בתחומים שונים, יגרמו לעצבנות בשל תגובותיהם.
הנפגעים: ילדים אשר יביעו בהתנהגותם מצב של קושי, של שבר, של תחושת חידלון, של חוסר משמעות. ילדים אלה לרוב הופכים שקטים, העצבות ניכרת עליהם, לרוב יאבדו קשר עם חברים, יפסיקו פעילויות שהיו אהובות עליהם, הרגלי האכילה שלהם ישתנו, איכות השינה שלהם תרד."
המניפולטיביים: ילדים אלה למעשה משתמשים בסכסוך על מנת לקדם אינטרסים אישיים. ככל שזה לא נתפס, זה יכול לקרות גם בקרב ילדים בגיל צעיר מאד. למעשה התנהגויות הצפויות הינן בקשת הטבות בדמות מתנות/חופשות/כסף, הנחות בתחומים כמו שיעורי בית, בית ספר, גן. ניתן למצוא בילדים המניפולטיביים גם סימפטום של צורך בקשר ובשיח בשל הצרכים ה"חדשים" שלהם.

הקשר בין גיל הילד/ה לבין ההתמודדות עם משבר הזוגיות

ילדים, מגיל בואם לעולם, מרגישים את הסביבה. ככל שאלה גדלים, הם מבינים גם את השפה.
בבית בו קיים מתח, חוסר שלווה, הרמות קול, חוסר המצאות של הורה בשל המשבר, הרי עבור הילדים, בכל גיל, המשמעות הינה אבדן המוכר, הבטוח והאהוב והתמודדות קשה עם חוסר הוודאות.
לילדים ככלל אין כלים להתמודדות עם חוסר וודאות. הבית הינו המקור העיקרי לוודאות. הורי הילד עבור הילד הינם החמצן הקיומי. לפיכך, בכל סכסוך, בכל מריבה, בכל שלב של שפל בזוגיות על הזוג לזכור שהילד סופג את השבר ואין לו ולו כלי אחד להתמודד איתו. לכן, הנזק ייגרם. לחלק פחות, לחלק יותר ולחלק אחר הנזק יהפוך להרסני מסבירה דר' ארבל.

איך צפויים להיראות חיי הילדים החשופים למשבר זוגי?

" אוכל לדייק מאד מתוך הכירות עם אותם זוגות המגיעים אליי בשל משבר, כאשר אחד מבני הזוג חי בעברו בבית עם סכסוך זוגי מתמשך" מסבירה דר' ארבל. ובכן, אין ספק שילד הגדל בבית בו קיים שבר זוגי, ילד אשר חווה בית מתפרק, או בית מפורק לגמרי, הרי שההשפעה העתידית ניכרת בכל הקשור לחיי הזוגיות אליהם צמח בעצמו. הדבר נכון לילדים שהפכו גברים ולילדות שהפכו נשים. הביטחון בזוגיות לאותם אלה נמוך מהמקובל. אנשים אלה, דווקא בשל משבר הילדות, מלאי פחדים ממשבר זוגי. בשל כך, הם עסוקים כל הזמן בניסיון לשמר/לפצות. ניסיון זה מגיע עם מחיר גבוה. יום אחד הם נשברים והקריסה מהירה עבורם.
סוג נוסף של תופעה היא הפחד מהזוגיות. ילדים שנחשפו לסכסוך זוגי בביתם יהפכו לחשדנים מכל הקשור בזוגיות. חשד, שמבחינתם, יש לו יסוד מוצק וזיכרון כואב. לפיכך, הפחד מהזוגיות יוביל אותם להיות אחד מהשניים: רודנים במערכת הזוגית (כדי לשלוט במתרחש) או "עבדים במערכת הזוגית" (מתוך הפחד מהפירוק. בכל אחד מהמקרים הרי שמדובר על מתכון ברור למשבר זוגי. ישנם בודדים שפגשתי בחיי, מודה דר' ארבל, שחוו בילדותם בית עם משבר זוגי חמור, וידעו לפצח את המנגנון השלילי הזה בעצמם, הגיעו מגובשים לזוגיות וידעו כיצד להימנע, מבלי לחשוש, ממשברים זוגיים עתידיים.

הזוגיות בטלטלה. איך נדע לשמור על הילדים במערכת כזו?

כשזוג נמצא במשבר, מסבירה דר אורית ארבל, הרי שמדובר באנשים המדברים בקווים מקבילים. כמעט ואין ממשק בין טענותיה לבין טענותיו. אין קשר בין רגשותיה להתנהגויותיו ולהיפך. כל אחד צודק בכל מאת האחוזים שכן כך הוא/היא מרגיש/ה.
לכן, בשלב סכסוך קשה לדרוש מזוג אנשים בוגרים לראות במאת האחוזים את הצד של הילדים. קשה מאד, עד בלתי אפשרי, להפריד בין הסכסוך לבין הילדים.
מכיוון שמדובר על תקשורת מקבילה על הזוג למצוא גורם שלישי. מישהו שאינו נאמן לאף אחד מהצדדים. רק דמות כזו תוכל לעזור להם לתקשר. רק גורם שלישי יהפוך לצד ניטראלי הסופג את התקשורת המקבילה ויודע לשאול, לענות ולהעביר לכל אחד מההורים את המידע שנאמר מבלי שזה מעלה התנגדות. ככל שיקדים הזוג לעשות זאת, הרי עוצמות הביטוי לסכסוך בבית ילכו וירדו. ככל שיקדים הזוג לטפל בבעיה זוגית – כך יחשפו פחות הילדים למשבר. מרתון הזוגיות הפרטי, מעניק להורים כאלה ידיעה אחת ברורה: תהליך קצר זה, המסתיים בתוך ארבעה עד חמישה מפגשים, למעשה יאתר את מקור הסכסוך, יציב בפני הזוג תשקיף DNA אישי וזוגי. מכאן, הדרך לפתרון, בדרך כלל קלה והכלים להתמודדות הניתנים בתהליך עוזרים לזוג לסגור את מעגל הסכסוך, לפתור את המשבר, להעניק לבית את השקט ובכך לתת לילדים את מה שרצו: בית, עם זוג הורים, חיים של וודאות וביטחון משפחתי.